התת מודע נוצר כבר מאז שהינו תא עם דופק בגוף אימנו.
כשנוצרת הפריה בה מתהווה תא ודופק, התת מודע מכיל כבר אמונות.
אלו האמונות שמגיעות מהחיים הקודמים, מהדורות הקודמים, והגנטיקה ההורית, וכוללות תפיסת
עולם ותפיסתה לעצמית.
בהיות העובר תא עם דופק בבתן אימו מתחילות להיצרב בו אמונות של אימו מעצם היותו מחובר
לחבל התבור. כל מה שאימו חוותה, הרגישה, והאמינה כלפי העולם, כלפי ההיריון, כלפי החיים,
כלפי עצמה, כלפי האב/ בן הזוג, הופך בתהליך סימביוטי להיות האמונות של האדם.
כאשר העובר נמצא ברחם אימו הוא בעצם קיים מבחינה גשמית ונשמתית אך איננו קיים מבחינת
תפיסת העצמי שלו, כלומר, תהליך קבלת האמונות נעשה ישיר ואוטומטית על פי תפיסת העולם של
האימא בעיקר ושל האב במידה מסוימת.
לאחר הלידה, ההתנתקות מחבל הטבור, קבלת שם, תאריך לידה ותעודת זהות, צריבת האמונות
אינה סימביוטית ופסיבית כפי שהייתה בעת ההיריון והאמונות שנצרבות מגיעות מכמה גורמים.
מההורים, האופן בו חוו את העולם, האופן בו התייחסו לעצמם, איך התייחסו אחד אל השני ואיך
הם התייחסו אל הילד, וכן צריבת אמונות בהתאם להתנסות אישית של הילד בהתפתחותו. לדוגמא,
הילד רצה לגעת באש, אמרו לו “אסור זה חם” אמונה זו יכולה להגיע דרך הדמות המטפלת וגם על
ידי זה שייגע באש, ירגיש את הכאב, וימנע מלעשות זאת בפעם הבאה. כלומר, לתוך תהליך צריבת
האמונות מרגע היוולדו של הילד ועד גיל 10 נכנסת גם ההתנסות האישית של הילד עם הסביבה
באופן אקטיבי.
